שלום מיכל,
נרשמתי ל 100 בסובב עמק ורציתי להתאמן כראוי. מסיבות משפחתיות שונות כמעט ולא התאמנתי: רצתי רק כ 800 ק"מ ב 6 חודשים שקדמו למרוץ. חשבתי לבטל. כחמישה שבועות לפני המרוץ ניסיתי מרחק גדול לאט מאוד. רצתי 53 ק"מ ביותר משבע וחצי שעות בשעות החום והחלטתי להשתתף ב 61. בשבועות האחרונים הצלחתי להכניס כמה ריצות של עד 30 ק"מ בקצב אולטרה שלי, רובן בשעות החמות. בכל הריצות תרגלתי את מה שלמדתי בצ'י רנינג ורצתי עם מטרונום. בתחילה בקצב 88 בשטח ו 92 בכביש, אח"כ 92 היה לי נוח גם בשטח. גם בעליות.
למרות ההתחלה בחושך והדרך הרומית הלא נוחה נעלתי את נעלי כביש הברוקס פיור דריפט המינימליסטיות, מרגישים כל אבן, אבל המון מרחב וחופש לכף הרגל ולבהונות. במרוץ עצמו יצאנו בחושך, ב 5 בבוקר. המטרונום נתקע, לא רציתי להוציא את הסוללה בחושך. כשעלה האור הוצאתי והכנסתי את הסוללה והמטרונום נעור לחיים. קצב 92. חיים חדשים. רצתי בקצב קבוע של כ 7 וקצת דקות לק"מ, 5 דקות הליכה כל כשעה, ג'ל כל 45 דקות, הרבה שתייה מבקבוק גדול, ותשומת לב לעקרונות הצ'י רנינג.
מההתחלה היתה לי הרגשה טובה, אבל שמרתי על אופטימיות זהירה. סיבוב ראשון, 3:40 עם הרבה כח בסוף. סיבוב שני, התחיל להיות חם, האטתי קצת, שתיתי יותר ובכל תחנה הרטבתי את הראש בכמה כוסות מי קרח. הרגשתי טוב כל הזמן. לאחר כ 55 ק"מ התחלתי להגביר לסביב ה 6:45 לק"מ. גמרתי ב 7:40 שעות. המשכתי עוד כ-2 ק"מ שחרור ובכדי לעגל את המרחק ל-63, הגיל שלי. שום התכווצויות. קצת אי נוחיות בברכיים. סביר בהחלט. המסג' בסיום באזור ההתכנסות היה לעניין.
ריצת שחרור של 3 ק"מ בערב חתמה יום נחמד. בשנה שעברה הסובב היה אתגר קשה עם סיפוק עצום בסיום. השנה, עם הצ'י רנינג, היה אתגר מהנה לכל אורך הדרך. המשימה הבאה: ללמוד לרוץ יותר מהר בירידות טכניות קשות וארוכות, 30% ומעלה עם אבנים.
בברכה
דוד
