דויד דורון

בחודש שעבר פרסמתי פוסט לאחר שהתראיינתי לרדיו בתוכנית הבוקר של קובי אריאלי בגל"צ. הנושא היה מחקר על המחשבות של רצים למרחקים ארוכים.

הנה הראיון. מתחיל בדקה ה-20 בדיוק.

והנה התשובה של דויד. דויד סיים השנה, 2015, 61 ק"מ בסובב עמק. הוא אחד הרצים למרחקים ארוכים הממוקדים יותר שאני מכירה. והחלטתי לפרסם את תגובתו, כי היא מייצגת מה שרבים מרצי Chi Running מרגישים.

שלום מיכל,

תגבתי למחקר: האמריקאי המצוי הוא ממוקד מטרה ולא ממוקד תהליך. אנחנו, רצי ה-Chi Running ממוקדי תהליך ולא ממוקדי מטרה. מעניין מה היו תוצאות סקר כזה בקרב רצי הטרהומרה או משפחת דיבבה.

מעניין אם תבקשי תגובות מרצי הצ'י רנינג.

התנסותי:

ברוב הריצות אני מרגיש נוח, חווה את עצמי, את הסביבה, פותר בעיות בתכנות, מתכנן את היום ובדרך כלל נהנה. בריצות רבות, לאחר כ 5 – 10 ק"מ אני עובר למוד אחר ואז הרגליים רצות מעצמן ואני עד לתהליך. לפעמים יש קטעים לא נוחים, יש ימים חמים מאוד או פציעות. פשוט איני מתלונן אלא "עובר דרכם".

דבר אחד חשוב: תמיד יש מצב רוח טוב אחרי ריצה.

ספטמבר 2015