בינואר 2019 נכחתי במפגש בנושא ריצה וטיפול פסיכולוגי. הנושא מקבל תאוצה בארץ גם בזכות רחל ריינגוירץ ואפרת שקד שמאמנות נשים שחוו פגיעה מינית. את ההרצאה העיקרית העביר אמיר וויס, פסיכולוג שמשלב ריצות עם המטופלים שלו.
המפגש עזר לי להדגיש את הקשר העמוק שבין פעילות גופנית לבין התחושה הנפשית, מנטלית, רגשית. קשר שאני מודעת אליו ועובדת איתו לאורך השנים.
גוף האדם נועד להיות בתנועה, והתנועה נותנת בנו חיות. אני מדמה את תנועת הגוף למים. מים עומדים, הופכים לאחר זמן קצר למעופשים, עכורים ובעלי ריח לא טוב. מים בתנועה הם צלולים, נקיים, טריים תמיד.
החיים המודרנים הדביקו אותנו לכיסא, לכורסה, למושב המכונית. ריצה יכולה לשנות את כל זה!
שנים אני יודעת שכשאני עצובה, עצבנית, כועסת, כדאי לי ולסובבים אותי שאצא לרוץ. כך אני מעוררת לחיים את ה״מים״ שבי.
מזה שנים אני מאמנת אנשים, רצה איתם ועוברת איתם כיברת דרך ארוכה עד שמגיעים או לא מגיעים ליעד, כי היעד הוא חמקמק ועשוי להשתנות.
יעדי ריצה הם גמישים ומשתנים מאדם לאדם. החל ממחוייבות בסיסית לאימון בן 20 דקות, פעמיים-שלוש בשבוע; ריצות של 5, 10 ק״מ, חצי מרתון, מרתון, אולטרא… או כל אפשרות ביניים.
יעדי ריצה נקבעים על בסיס היכולת הפיזית ולא פחות חשובה היא המסוגלות המנטאלית של המתאמן. כאשר מוצאים את השילוב הנכון בין הגוף לבין הנפש – היעד הופך להיות מובן וברור יותר.
ריצה היא פעולה טבעית לגוף האדם. דמיינו ילד בן שנתיים-שלוש שמגיע מנקודה לנקודה. סיכוי גבוה שיעשה זאת בריצה. פעולה טבעית זו, שנשתכחה מאיתנו במשך השנים, מעירה בנו חיות וחיוניות ומאפשרת לנו להתחבר לידע קדום שנמצא בכל אחת ואחד מאיתנו. וכאשר מתרחשת תנועה בתוך הגוף, מתרחשת במקביל תנועה בתוך הנפש. ותנועה כמוה כריפוי.
פעולת הריצה החזרתית משפיעה על הנפש. לא פעם ראיתי איך קשרים נפשיים נפרמים להם לאיטם במהלך תקופת ריצה, או אפילו במהלך ריצה בודדת.
גישות טיפוליות עכשוויות גורסות כי גוף, נפש וסביבה קשורים ומשפיעים זה על זה. כאשר אחד מקודקודי המשולש גוף-נפש-סביבה פגוע, כואב או מבולבל – מושפע המשולש בכללותו.
הריצה משפיעה באופן תראפויטי על שלושת קודקודי המשולש. היא מזמנת התמודדות עם קשיים פיזיים, כגון: עליה בדופק ובקצב הנשימה ויציאה מאזור הנוחות, המחזיקה את הגוף עירני, דרוך וחיוני. הנפש בתורה מגיבה בהתאם: בשמחה שבהתמודדות, בעמידה ביעדים ובהתגברות על הקושי. והסביבה? הסביבה מחייכת יותר כאשר נצא אל המרחב (גם ריצה אורבנית ברחבי העיר היא יציאה נהדרת למרחב), עצמי חברתי חיובי מתגבש מעצם האפשרות לומר ״אני רץ.ה״
כל אלה תורמים ליצירת אדם שלם, רגוע, מרוצה ובריא יותר מבעבר.
לשיטה שאני מלמדת – Chi Running יש כלים נהדרים לשלב את השלושה. השקט שבתנועת הגוף, השימוש בכוחות פיזיקליים שחזקים יותר מכוח הגוף כדי להתקדם, המציאה העיקבית של מרכז הכובד (שמקבל משמעות כפולה כאשר חושבים על גוף-נפש) והשימוש בו, כל אלה מחזקים את השמחה שבריצה ואת היכולת לרוץ עוד קצת יותר…
אני מציעה לכם לצאת לרוץ. רוצו לאט והתקדמו בהדרגה, עם שימת לב מיוחדת לשינויים שהגוף וכמובן הנפש עוברים בעקבות הריצה.
זה טוב לגוף, זה טוב לנשמה. זה טוב לנו בהיותנו אנשים שלמים וברצותנו להיות בריאים.
פברואר 2019