הי מיכל

ביום ששי הגשמתי חלום שהלך ונרקם בחודשים האחרונים – רצתי במקצה "חצי מרתון" במרוץ המרתון המדברי שמתקיים זו השנה הששית בהרי אילת.

מאחר וריצת 10 ק"מ הפכה דבר שבשגרה, חיפשתי יעד חדש לשאוף ולהתאמן לקראתו. הגדלתי מרחקים, העזתי לטפס בעליות יותר תלולות וארוכות, רצתי בשבילי שטח, וככל שהתחזקתי הבנתי שאני מסוגלת לרוץ חצי מרתון. אני גרה בערבה, והמרתון המדברי באילת זה ממש ליד הבית… אז נרשמתי אליו.

הגעתי אליך לסדנת המשך פרטית בה תירגלנו עליות וירידות, והמשכתי להתאמן, כשאני כבר לגמרי ״מכוונת מטרה״.

המרוץ היה מאתגר ומלהיב!

הרגשתי חזקה ומלאת אנרגיה, נהניתי מהנוף וממזג האויר המושלם, וחציתי את קו הסיום במצב פיזי טוב – לא עיפה ולא מותשת.

כבר מפנטזת על המרוץ הבא…

תודה רבה לך ול-Chi Running!!

נובמבר 2016

_____________________________________________________________

הי מיכל

זאת אני, אביבית מנאות סמדר, נפגשנו במתחם שרונה בנובמבר לשיעור של שיפור סגנון.

אחרי השיעור דישדשתי במשך כמה שבועות ולא הרגשתי התקדמות. עדיין נשארתי בתחום שבין שלושה לחמישה קמ, וכל ריצה היתה התמודדות…

גם לא הרגשתי שאני רצה מהצ'י, למרות שאני מורה לפילאטיס ומודעת למרכז, לשרירי הליבה.

לא מבינה איך התרחש השינוי, אבל פתאום זה קרה.

אולי התחיל בזה שגיוונתי מסלולי ריצה, כמו שייעצת לי. ואז יום אחד העזתי לרוץ בעליה, באחת הגבעות כאן. אחרי כמה ימים כבר רצתי שלוש עליות ברצף. הריצה נהייתה פחות קשה, ואז- בפברואר- סימנתי לעצמי מטרה: יום הולדתי השישים יחול בעוד חודשיים וכמתנת יומולדת לעצמי אני רוצה לפתוח את היום בריצת 10 קמ ולסיים במסעדה שלנו שם יחכה לי בן זוגי ונשב יחד לאכול.

אז התחלתי לאמן את עצמי, ותוך זמן קצר כבר רצתי 10 קמ, ואחרי כמה ימים רצתי עשרה כולל עליות.

ביום הולדתי התממשה התכנית, אלא שהיתה זו בערך הפעם החמש עשרה שרצתי 10-12 קמ.

בימים אלה אני רצה שלש-ארבע פעמים בשבוע, 6-11 קמ כל פעם, מגוונת מסלולים, ולמרות שעדיין לא ברור לי אם אני רצה מהצ'י, הריצה יותר קלה. וכבר כמעט שאין את ההרגשה הזו שכל ריצה היא התמודדות לכל אורכה. זה חלק מהיומיום שלי, מרגש ומשמח אותי ויחד עם הפילאטיס אני עסוקה רב הזמן בפעילות פיזית ומאושרת בכך!

כבר מזמן רציתי לשתף אותך.

תודה לך!

מאי 2016

____________________________________________________________________

שלום מיכל,

תמיד אהבתי ללכת ברגל. מזה שנים שאני מקפידה על "הליכת ספורט" – הליכה בקצב מהיר – מספר פעמים בשבוע.

בעודי צועדת בשבילים היו חולפים על פני רצים. רובם נראו כבדים, עייפים, סובלים, חוץ מאחד שהיה חולף מולי בריצת איילה, קלילה ומעוררת השראה. (לינק להמלצה של דויד)

ממנו שמעתי על Chi Running, וזה עשה לי חשק, אף כי מעולם לא נמשכתי לריצות למרחקים ארוכים.

לפני שנה וחצי השתתפתי בסדנת סוף-שבוע שהתקיימה בקיבוץ קטורה. נפתח לי עולם חדש – עולם הריצה.

מאז, אני רצה שלוש-ארבע פעמים בשבוע אני פותחת את היום בריצת בוקר. הגוף נע בקצב, הדם זורם והלב פועם. ובסיום אני מרגישה רעננה ואנרגתית.

תודה מיכל, ורק בריאות!

נובמבר 2015

אני רוצה לספר לכם שלפני כשנתיים עברתי אצל מיכל סדנת ריצה צ'י רנינג. לפני הסדנה הייתי נפצע במהלך הריצות והייתי ממש מושבת 75 אחוז מהזמן. שבוע ריצה ולאחר מכן שלושה שבועות התאוששות. מאז הסדנה לאחר שצורת הריצה שלי שונתה אני גם לא נפצע וכן סיימתי ביום שישי האחרון את מרתון טבריה.
אני ממליץ מאוד לכול מי שמעוניין להנות מריצה ולא מישיבה בבית להתחבר למיכל.
מדהים…

ינואר 2016

הגעתי למיכל אחרי ששנים האמנתי שאני לא באמת יכולה לרוץ בלי כאבים. לפני יותר מעשר שנים התחילו לי כאבי ברכיים (בעקבות ספינינג) וגיליתי שיש לי רגלי x. עשיתי פיזיותרפיה והמשכתי לעסוק בספורט אבל בכל פעם שניסיתי לרוץ או אפילו כשהלכתי הרבה התחילו כאבים. אורטופד אמר לי לא לרוץ כי בסוף אגיע לניתוח וממש פחדתי מהכאב.

הגעתי למיכל במקרה דרך כתבה באינטרנט. כבר בשיחת הטלפון איתה היא גרמה לי להרגיש נוח ולהאמין שכדאי לי לנסות. היא אפילו התייעצה עם אורטופד בכיר מומחה לברכיים שמכיר את השיטה ואמר לה "אם זה עושה לה טוב לנשמה, אני לא אעצור אותה".

הסדנה עם מיכל הייתה קודם כל כיפית ומשחררת. גם בגלל שמיכל היא מאוד כיפית, וגם כי היא גרמה לי להבין שהפחד מכאב הוא מה שעוצר אותי, ושבמקום לפחד אני צריכה ללמוד מה כל כאב אומר ואיך לשנות את התנועה שלי כדי להימנע ממנו, ואז לא אזיק לעצמי. זה הרגיע אותי מאוד ואיפשר לי פשוט לרוץ. כבר בריצה הראשונה רצתי כמעט 5 ק"מ. לא ניסיתי להגיע לשם. פשוט רצתי עד שהתעייפתי. מדדתי את המרחק רק אחרי הריצה. תוך חודש וקצת כבר רצתי 7 ק"מ. כמו שמיכל אמרה לי, זה לא משנה כמה אני רצה, העיקר שאלמד לעשות את זה נכון 🙂 כתבתי את המספר – 5 ק"מ, 7 ק"מ, רק כי אני מופתעת מכך שלפני כן כבר אחרי קילומטר וקצת ברצף התחילו הכאבים.

עכשיו, אני רצה הרבה יותר ולא כואב לי. גם ההליכה שלי השתנתה כמובן ולכן באופן כללי אין לי כמעט כאבים בברכיים. כמובן שאני יודעת שיש לי עוד הרבה ללמוד ולהשתפר אבל כיף לי בתהליך כי אני מרגישה מאוד מחוברת לגוף שלי, שמה לב לדברים שלא שמתי לב אליהם בעבר ומבינה מה מקור הכאב ולמה אני צריכה לשים לב.

אז מיכל, תודה באמת מכל הלב על כל מה שהסברת, עשית, הראית ולימדת. מזל שהכרתי אותך. בזכותך אני רצה. מה שתמיד ראיתי את כולם עושים מסביבי וחשבתי שאני לא יכולה. בזכותך ובזכות השיטה אני יכולה!

נובמבר 2015

בחודש שעבר פרסמתי פוסט לאחר שהתראיינתי לרדיו בתוכנית הבוקר של קובי אריאלי בגל"צ. הנושא היה מחקר על המחשבות של רצים למרחקים ארוכים.

הנה הראיון. מתחיל בדקה ה-20 בדיוק.

והנה התשובה של דויד. דויד סיים השנה, 2015, 61 ק"מ בסובב עמק. הוא אחד הרצים למרחקים ארוכים הממוקדים יותר שאני מכירה. והחלטתי לפרסם את תגובתו, כי היא מייצגת מה שרבים מרצי Chi Running מרגישים.

שלום מיכל,

תגבתי למחקר: האמריקאי המצוי הוא ממוקד מטרה ולא ממוקד תהליך. אנחנו, רצי ה-Chi Running ממוקדי תהליך ולא ממוקדי מטרה. מעניין מה היו תוצאות סקר כזה בקרב רצי הטרהומרה או משפחת דיבבה.

מעניין אם תבקשי תגובות מרצי הצ'י רנינג.

התנסותי:

ברוב הריצות אני מרגיש נוח, חווה את עצמי, את הסביבה, פותר בעיות בתכנות, מתכנן את היום ובדרך כלל נהנה. בריצות רבות, לאחר כ 5 – 10 ק"מ אני עובר למוד אחר ואז הרגליים רצות מעצמן ואני עד לתהליך. לפעמים יש קטעים לא נוחים, יש ימים חמים מאוד או פציעות. פשוט איני מתלונן אלא "עובר דרכם".

דבר אחד חשוב: תמיד יש מצב רוח טוב אחרי ריצה.

ספטמבר 2015